למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סביבה קשה מאוד עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ולחות גבוהה שלא נעלמת לעולם. עבור רכיב החימום, זו סיוט – זה גורם לחלודה, לקצרים, ולכך שהמחמם נהרס בדיוק ברגע שיוצאים מהמקלחת הקרה.
רצינו ליצור מחמם שיחזיק מעמד, לכן התמקדנו בשני דברים: למנוע חדירת מים ולמנוע היווצרות ערפל.
המאבק נגד הערפל
הבעיה עם נורות אינפרא-אדום היא הקירור – כאשר טיפות מים קטנות נופלות על הזכוכית, הן יוצרות “נקודות חם”. נקודות אלו גורמות לכך שהזכוכית תתרחב באופן לא אחיד, ובעצם זה אומר שהזכוכית נשברת או שהחוטים של הנורה נשברים.
כדי למנוע זאת, הוספנו שכבה הידרופובית על הרפלקטור ועל המארז של המחמם. בעצם, זה גורם לכך שהמים יתגלגלו החוצה במקום להישאר על הזכוכית. כך נשמר מסלול החום פתוח, ונמנעת הנזק שנגרם על ידי הלחות. זה פשוט עובד.
מניעת דליפות
רוב המחממים נהרסים כי מים מחדירים את עצמם לנקודות החיבור. זו הנקודה החלשה הקלאסית.
החלטנו לפתור זאת על ידי אטימת נקודות החיבור והשקעי הנורות באמצעות חומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה בפני חום. אנחנו לא רק מכסים את הרכיבים האלקטרוניים, אלא בעצם מבודדים אותם מהאוויר הלח. כך, גם אם יש מקלחת עם אדים רבים, הלחות לא יכולה לחדור למעגלים החשמליים.
הקושי הקטן
אני אהיה כנה איתכם – הוספת כל השכבות האלו כרוכה בחיסרון קטן. מכיוון שהמחמם אטום ומצופה, הוא לא מפיק כמות חום כה גדולה כמו מחמם תעשייתי רגיל. אבל באמת? זו עסקה שאני מוכן לעשות בכל פעם.
מערכת פתוחה עשויה לעבוד טוב במשך שבוע, אך היא תיהרס תוך כמה חודשים בחדר אמבטיה. על ידי אטימת המחמם, הארכנו את משך השימוש בו ממספר מאות שעות לכמה אלפי שעות.
אולי אובד קצת מהכוח של המחמם, אך מקבלים מחמם שלא נהרס ברגע שפותחים את הברז. זו ניצחון בעיניי.