למה מחממי האמבטיה שלכם נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
האם שמתם לב שרוב מחממי האינפרא-אדום באמבטיה פשוט מפסיקים לעבוד? בדרך כלל, הם לא נהרסים באמצע הרכיב החשמלי שלהם – אלא דווקא בנקודת החיבור שלו.
זה הגיוני אם חושבים על זה: יש רכיב חשמלי בעל הספק גבוה שנמצא בתוך מכל קטן. בכל פעם שמפעילים את המחמם, החוטים עוברים ממצב של קר למצב של חום קיצוני, ושוב לאחור. זה גורם לנזק לחוטים. מחממים זולים משתמשים בשיטות ייצור שיוצרות פערים קטנים בין החוטים – ושם מתחיל הבעיה. לחות חודרת לתוך המחמם, הבידוד נהיה שביר, ואז – פופ – יש קצר חשמלי והמחמם נהרס.
הבעיה הנסתרת של החום
העניין הוא שהחום לא נע רק קדימה, כדי לחמם אתכם – הוא גם נע לאחור לאורך החוטים.
במחממים זולים, הנקודה שבה הצינור הקוורץ נמצא בחיבור עם החוטים החשמליים היא החלק החלש ביותר. אם החומר שמשמש לחיבור אינו עמיד לחום, הוא מתכווץ – וזה יוצר פערים. כשזה קורה, חמצן ולחות יכולים לחדור לתוך החוטים. החוטים נהרסים במהירות, והמחמם נהרס. זו מוות איטי שקורה בכל פעם שמפעילים את המחמם.
איך אנחנו עושים זאת אחרת
החלטנו שלא להמשיך לשחק את המשחק הזה. במקום פשוט להדביק את החוטים ולקוות לטוב, אנחנו משתמשים בשיטות חיבור מתקדמות. אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה, שמתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו הזכוכית. כך החיבור נשאר אטום, גם כשהמחמם חם מאוד.
ואנחנו לא עצרנו רק בחיבור. החלפנו את החומרים הרגילים שמשמשים לאריזת החוטים בחומרי פלואורופולימר. למה? כי PVC נמס ומתכווץ, מה שגורם לחוטים להיגע זה בזה. פלואורופולימרים, לעומת זאת, לא משתנים. הם נשארים במקומם.
הערה חשובה
יש חיסרון אחד: בגלל שהחיבור כל כך אטום, החוטים נהיים קצת יותר קשיחים. אי אפשר פשוט לכופף אותם בזמן ההתקנה. אם תכווצו את החיבור, עלולה להישבר הזכוכית, וזה יהרוס את המחמם מיד. צריך להיות זהירים בעת ההתקנה.
בסופו של דבר, זה לא קשור לרעיון עמום של “איכות”. זו פשוט פיזיקה בסיסית. אנחנו מנהלים את התגובה של שני חומרים שונים לחום, כדי שהמסלול החשמלי יישאר מבודד, והאמבטיה תישאר חמה.